החלטה בתיק בע"ח 28577-06-13

לפניי בקשת הנאשמים לאפשר להם עיון בחומר חקירה בדמות רישום פלילי (לרבות הרשעות, תיקים סגורים ופתוחים) המתלוננים, מכוח סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

כתב האישום

1.         כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם (ביחד עם נאשם נוסף) עבירות של איומים, התפרצות למקום מגורים כדי לבצע עבירה, תקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר ולנאשם מתן בן חמו גם ניסיון לעבירת פציעה כשהעבריין מזויין.

2.         לפי כתב האישום, במועד הרלוונטי נפשו המתלוננים, משפחה המונה אישה, שני ילדיה הבגירים, בני זוגם וקטינה בבית מלון באילת. הנאשמים אף הם התארחו באותו מלון, כשחדרם בקומה מתחת לחדרם של המתלוננים. הנאשמים חשדו במתלוננים שהם אלה שהזעיקו משטרה בשל רעש או כל גורם אחר. בשל כך, בהתאם לכתב האישום, איימו הנאשמים בפגיעה בחייהם של המתלוננים, פרצו את דלת חדרם הנעולה, הכו את המתלוננים בין היתר בעזרת בקבוק אלכוהול, פצעו חלק מהם וגרמו להם לחבלות של ממש.

הבקשה לעיון בחומר חקירה

3.         הנאשמים עתרו כאמור להתיר להם לעיין ברישום הפלילי של המתלוננים, לרבות הרשעות, תיקים סגורים ופתוחים. נטען כי החומר המבוקש רלוונטי לכתב האישום ובכוחו להעניק לנאשמים הזדמנות הוגנת להכין הגנתם וכי החומר המבוקש עשוי להשפיע השפעה ניכרת, אם לא מכרעת, על בירור האישום. צוין כי  אחד מהמתלוננים, העד המרכזי לשיטת הנאשמים, שתה וקנטר אותם. לפיכך, סבורים הנאשמים כי העיון בחומר המבוקש נחוץ כדי שכל העובדות הרלוונטיות, כולל מהימנות העדים ונסיבות האירוע, יובאו בפני בית המשפט כדי למנוע אי צדק ו/או עיוות צדק.

4.         המאשימה הביעה התנגדות למבוקש, הפנתה לפסיקה וטענה שאין בבקשה נימוק ו/או הצדק חוקי להצגת המרשם. המאשימה עמדה על הצורך באיזון בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין ההגנה על פרטיותם של העדים. צוין כי אף גילוי שלעד מסוים אין מרשם פלילי יש בו כדי לפגוע בפרטיותו של אותו עד ובנגזר מכך פגיעה מכללא ביתר העדים. נטען כי החומר בו מתבקש העיון אינו נוגע כלל לנושא האישום ובבחינת האינטרסים השונים בהליך זה, יש להעדיף את זכותם של המתלוננים לפרטיות. בנוסף, טענה המאשימה כי אין מקום לאפשר עיון ברישום הכולל תיקים מתנהלים או סגורים שלא הסתיימו בהרשעה, אי-הרשעה או קביעה כי אותו אדם ביצע את המיוחס לו, שכן בתיקים אלה לא נערך בירור משפטי ואין קביעה שיפוטית לגביהם.

            מכאן, עמדת המאשימה כי החומר בו מתבקש העיון אינו נוגע כלל לנושא האישום, הנאשמים לא הצביעו על "קצה חוט" שיש בו להצביע כי החומר המבוקש יועיל להגנתם, מלבד תקוות ספקולטיביות ועל כן בבחינת האינטרסים השונים, יש להעדיף את זכות המתלוננים לפרטיות.

המאשימה צירפה לתגובתה את המרשם הפלילי המבוקש, במעטפה חתומה, לעיוני בלבד.

5.         הנאשמים הגיבו לתגובת המאשימה וטענו כי האחרונה הסתמכה על פסיקה לא רלוונטית ומבלי להכיר את הנחיית הפרקליטות, העוסקת במשקל והיחס שיש לתן לקריטריונים שנקבעו בפסיקה, כגון: טיב ההרשעה, עיתויה ומעמדו של העד במשפט. הסנגור הדגיש כי אין בכוונתו לחשוף בפני המאשימה, בשלב זה, את קו ההגנה של הנאשמים ודי בכך שלעניות דעתו נמצאו סתירות הן בין עדי התביעה עצמם והן בינם לבן הנאשמים.

דיון והכרעה

6.         סעיף 74 לחוק קובע את המקור הנורמאטיבי הראשוני לעיון בחומר חקירה, אולם אין בנוסחו כדי להגדיר את היקפם של המסמכים והחומרים המצויים תחת ההגדרה "חומר החקירה", אשר הינם תלויי מקרה ונסיבות. ר' בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' ממדינת ישראל, פ"ד לט(4) 124, בעמ' 129:

"אין לפרש את המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. "חומר חקירה", במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע.

מטבע הדברים, אין לקבוע בנושא זה כללים גורפים וממצים; בכל משפט חייבים נציגי התביעה, ובמקרה של חילוקי דעות - בתי המשפט, להיות מודרכים על-ידי כללי השכל הישר ועל-ידי המגמה לאפשר לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה (ראה בעניין זה גם ע"פ 179/79 [4], בעמ' 691-691).

אולם, במסגרת השימוש בשיקול הדעת, כאמור, אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר החקירה" ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית, ולא כל שכן אין להחיל ככלל את הוראות סעיף 74 האמור על חומר שולי שכזה, אשר בלאו הכי אינו יכול להיות קביל באותו משפט"

7.         חומר החקירה יכול ויהיה חומר אשר על פי דיני הראיות לא ניתן לעשות בו שימוש ישיר במסגרת המשפט, אך עדיין יהיה כזה אשר התביעה חייבת בגילויו. היקף הראיות המחויבות בגילוי עשוי להיות רחב מהיקף הראיות שניתן להגיש לבית המשפט, הואיל והחומר הראייתי עשוי לאצור בקרבו מידע רלוונטי גם ללא שימוש ישיר בו. השאלה אם חומר מסוים מהווה חומר חקירה תוכרע באופן פרטני, על פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש (ר' כב' הנשיא גרוניס בבש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 30.12.2004).

8.         מטבע הדברים, בקשה לקבלת חומר חקירה מצריכה לעיתים לאזן בין הזכות לפרטיות לבין זכות הנאשם להליך הוגן (ר' בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376). באיזון בין שתי הזכויות האמורות נקבע כי "מקום בו קיימת אפשרות סבירה שהחומר המבוקש יסייע בהגנת הנאשם, ההגנה על זכותו להליך הוגן גוברת על זכותה של המתלוננת לפרטיות..." (ר' בש"פ 6237/06 קלושנדלר נ' מדינת ישראל, מיום 17.12.2006).

9.         ביחס לרישום פלילי של עד, אימץ בית המשפט העליון בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל (מיום 7.2.2007), את הקריטריונים הבאים לקביעת הרלוונטיות לרישום פלילי של עד, תוך קביעה כי אין מדובר ברשימה סגורה ולא בכל מקרה יתקיימו כל הקריטריונים כאחד:

"1.  הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות הרשומות בגיליונו של העד.